חג אדר שמח

אוטוטו יסורו פני התום, ייעלמו נמשים מחייכים ויתפוס את מקומם אף אדמדם, חרב חדה תתנופף מהנדן שבחגורת העור המוכספת. מגבעת כולה יביע אומר תונח בזוית מן המצח ושפם שחור קודר יעיב על שפתותיו המתוקות של מלאך כל השנה. זה בסדר גמור. מצוין.
גם הבת, זו שרצינו מלכה, נסיכה או כלה- יעלת חן, הופכת להיות דמות לא שיערו אבותינו ולא הכירום. טוב, שיהיה. היא תהיה מנתחת במקרה הפשרה, שוטרת אולי אולי… בסדר. אבל בואו נתמקד שניה בהתנהגות הולכת ללוות אותה או אותו עד יום התחפושת המיוחל, זכור לטוב.
האם היא\ הוא חוזרים בעיניים נוצצות כי שפכו על הכיסא של המורה שמן? האם מרחו את קירות בית הספר בקטשופ? ממה נוצצות העיניים מהמורה המובכת או מהמנהל הנרגן?! האם שירת "ככה יעשה" מצליחה לשמח אותו, או רק קפצון שמקפיץ את ליבותיהם של עשרות זאטוטים שיצאו זה הרגע מהגן. מה נותן לו, לילד חמד שלנו סיפוק- אימה וחרדה על עיני הסובבים ממלא את ליבו בעליצות או שמחת השני וחיוכו הנעים סבר…
שבועיים מייגעים לפנינו. יש בהם הכל, הם חשובים. שוב תחנה של הכרות עמוקה עם נטיותיו הלא מעובדות של מי שהקב"ה הכניס לא מכבר למעבדת החיים, כדי לבחון ולבדוק ורוצה לראותו גדל לאיש רב אישיות ורב מידות (טובות). הוא הילד שלנו, מגיל היותו זאטוט מחופש לכהן גדול או לדוד המלך, ועד הפיראט עם נוצות הכנף המרשימות וסכין חד ומושחז אחוז בידו.
נקשיב לו בערנות. נשמע את משאלת הלב. הוא יספר לנו אותה. את כמיהתו לתחפושת, את רצונו הרב ואת בכיו ותחנוניו. נכיר אותו בפן הנוסף. נלמד כיצד ועד כמה החברה משפיעה על מנגינת ליבו, אם בכלל.
נלמד מה משמח אותו, מה מעציב אותו בתוך כמיהותיו הכמוסות. מה ם החישובים שלו ביחס לשני ולמשלוחי המנות לחברה אם קיימים.
נלמד לעשות חושבים אחרי השיחה הזו כדי להביא בפניו תגובה מושכלת, לא כזו שישמע אותה, אלא כזו שיקשיב לה מבפנים, ויפנים, ותספיק לו לשנתיים לפחות, כי הבין!
פורים פה, עוד רגע. שבועיים של בחינה עמוקה, ליבוי יצרים ופרשנות של דחפים תעלה ותבוא ותגיע ותראה, אנחנו מדריכים ומורי הדרך.
גם אם "הכיתה כולה כולה החליטה חוץ משתי אמהות, ואני מתביישת שגם את לא מרשה"- מותר לנו לא להרשות. מהבית שלנו לכיתה שלה- לא!! יצא השמן. לא!! יצא החבל הקושר את רגליה של המורה בלי משים. הבדיחות האלה אותנו לא מצחיקות.
בבית שבו גדלים הנסיכים של כל השנה, שלנו, יש נורמות שמותר ונכון לנו להתעקש עליהם בכל מחיר. עם כל הכאב, עם כל חוסר הנעימות שלה.
יש מחיר שאנחנו מוכנים להוציא, בלי להוציא עיניים, ויש אביזר או משלוח מנות שהגם כי קבלנו אותו במתנה מהדודים, ולא עלה אף לא גרוש או שקל, די בהיותו משלח חיצים או מפתח ראוותנות, הוא לא יהיה במחוזותינו. נקודה.
שם המשחק הוא כמה הורות יש בנו, ההורים, לצלוח את ים האדר הזה בשלום. ללא פגע.
ולפי כמות ההורות שנמלא בתוכנו, יצאו ילדינו עם פחות נגע…
הכל תלוי בחשיבה של לפחות רגע. אבל רק רגע.
חג אדר שמח.

admin

admin

Leave a Replay

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit

דילוג לתוכן