לראשון ולשני

פרשת השבוע מתעסקת בכמה נושאים מהותיים, אולם לצורך ההשוואה נתייחס לאירועי לוט ולאירועי אברהם. עכשיו, כשהגשם מהתל בנו, יום כן, יום לא, ופעם צריכים חולצה דקה וגופיה חמה ופעם חולצה אחרת, והחנויות גדושות, גדושות, בנו, אמהות טובות ודואגות. קנו ב300 שלמו 200, או שכן או שלא, מה שבטוח שמחר לילדי החמד לא יחסר ולא יקר… גרביים, פיג'מות, ועוד אחד ועוד אחת, כי אם יהיה יותר, נרגיש טובות יותר, אוהבות יותר(?) ומפנקות. כפפות? עכשיו? חייבים, ברור. כובע תואם? מי חשב אחרת… וצעיף. הקטנטונת חייבת צעיף. שלא תחטוף סטרפטוקוקוס, מחקרים חדשים ירמזו בעוד כעשור שילדים עטופים בצעיפים פרוותיים (מהסוג הנעים, עם ביטנה צבעונית תואמת) חשופים פחות לחיידקי החורף. השקיות חוזרות הביתה, כולם מרוצים, גם חברות התחבורה השונות, גם המוכרניות בשל הבונוסים, גם אנחנו, כי מה יותר כיף מלתת…, ביננו, והילדים?? אוהו, נסיכים. מחכים מחכים לחורף, לחברים לשלוליות, להצדקה של הכפפות, כי "עכשיו? לא לעניין, מה פתאום, רק קנינו, אני מרשה לחבוש אותן כשיהיה קר באמת…"
אתמול סיפרה לי אם, כי הבת שלה רוצה ורוצה ורוצה… מחר תספר לי עוד אחת, שהבת רוצה ורוצה ורוצה… ולמה לי להתרחק עד אלה, די לי לשמוע את אמא (שלי) מספרת שהבת שלה רצתה ורצתה ורצתה… אז זהו, מה עושים עם הרצון הזה, ולאן מגיעים כשמספקים אותו…
בכל קבוצת שווים נפגוש כמה סוגים של אפיוני אופי, אחד מהם יהיה האדם ה"זולתי". מילתו במקום, ליבו אמפתי, יכולתו להכיל ולהבין את השני מן הגבוהים, ולעומתו, בצד השני של הציר מונח האגואיסט. זה שלא רואה את דמעת השני, לא יודע לנחמו ולא מעוניין בכך. האגואיסט עסוק במילוי צורכיו רוב הזמן וצורכי זולתו זרים לו ומרוחקים ממנו ת"ק פרסה.
אחת הסיבות להתפתחות הזולתיות היא הידיעה של האדם עוד כילד רך כי הוא אינו לבדו בעולם ולא הכל שלו, לא את הכל רוכשים בעבורו ולא תמיד הוא יכול לקבל. "היום קונים חולצה ליוסי, לא לך, לך יש. משנה שעברה. כן, משנה שעברה, והיא טובה ואיכותית, הגם שאינה "הולכת" כל כך… ועל אף שלכל הכיתה שלך יש חדש…" אדרבה, היניק והחכים עוד נדרש למלא את תפקידיו באותו היום ואין מקום לפניו הזעופות על אף שכאבו מובן, וליטוף נשלח לנחמו…
אברהם אבינו, נתן כדי לתת. נתן ונתן השפיע והעניק. שוב ושוב בחום היום ובצינת הלילה. בכאבו ובזמניו הטובים, תמיד נתן. ועושר יקר מלכותו ככוכבי השמיים לרוב, כולנו, כולנו בניו. ולוט- לוט בסדומו, הנתינה שלהם מותנית בתקנון מוקפד. אם ואם… אז גם נארח אתכם ואם ואם תוכלו אולי גם ללון… ועושר יקר מלכותו, ככוכבי השמיים לרוב, גרגירי מלח לרוב, בכל מכולת שכונתית, במחיר זול ושווה לכל נפש.
שני ימים לה לארץ ישראל, ים המלח וים הכינרת, שניהם יונקים מנהר הירדן, האחד נותן ומקבל, השני רק מקבל, זה הנותן- מימיו מתוקים, וחיים בו… וזה המקבל- אין בו חיים. לנותן מעצמו, קוראים ים כינרת, לזה המקבל בלי לתת קוראים ים המלח, ולמתעמקים בתכונותיו, ים המוות!
קשה לעמוד מול בכיו של ילד ובעיקר מול דמעותיה של ילדה. היא רוצה, כל כך רוצה עוד משהו, כל כך מבקשת שנקנה גם לה, היא לא מוכנה לקבל שיש לה די, שיש לה כל, היא רוצה עוד ועוד ועוד וחשבנו שלא, כי היא באמת לא צריכה, והחלטנו שלא, כי אולי אתמול היא לא ויתרה. וכבר החלטנו והיא לא מסוגלת לעמוד בזה וליבנו נחמץ, אבל אין ברירה.
זו טובת הילד!!!!!
וטובתו קודמת לכל שיקול שהוא…
פירותיו- שיוכרו, שיראו שיהיו גאוותו, מתוקים שיהיו כמימי הכינרת
ולא חלילה ההיפך, מרובים ככל שיהיו, זמינים, אך מלוחים כמו עושיהם, וממיתים.

admin

admin

Leave a Replay

Sign up for our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit

דילוג לתוכן